אהבה אסורה - ספר שני בסדרת מאפית מאזון

הערת המחברת

הספר מומלץ לקוראות מעל גיל שמונה־עשרה עקב תכנים הכוללים סצנות מיניות גרפיות, אלימות וקללות. זהו רומן בעל תכנים אפלים. חלק מהסצנות עלולות להוות טריגר. אני לא יכולה לספק יותר מידע מבלי לחשוף את הסיפור.

בדקו את רשימת הטריגרים באתר שלי —

www.siobhandavis.com.

הרשימה כוללת ספוילרים.

חלק 1

העבר

פרק 1

נטליה — גיל 17

"תני לראות," אומרת פרנצ'סקה, מושכת במרפק שלי בניסיון להרחיק אותי מהחלון.

"תיזהרי." אני פוסעת הצידה כדי לתת לחברה הכי טובה שלי להציץ בחמשת הגברים שמבלים ליד הבריכה.

"שלא יראו אותך."

פרנקי מתחבאת מאחורי הווילון ומביטה. "וואו." היא אומרת בקול נמוך. "מתאו נהיה חתיך יותר בכל פעם שאני רואה אותו. הוא מתאמן? אני נשבעת שהקוביות שלו בבטן מעלות בי ריר."

"אל תהיי מגעילה. אסור לך להזיל ריר על אח שלי. יש איזה חוק כזה, אני בטוחה."

"מתאו היה אומר את אותו הדבר לו היה יודע כמה את רוצה את החבר הכי טוב שלו," היא מרימה גבה, מחכה שאנסה להכחיש את זה.

"העניין שלי בליאו חסר תועלת כמו העניין שלך במתאו," אני מודה, בוהה בכמיהה בכתפיו הרחבות ובחזה המחוטב של ליאו בזמן שהוא שוכב על כיסא הנוח. הוא מטה את ראשו לאחור בעיניים עצומות, נותן לחום השמש להאיר את פניו היפהפיות. לאונרדו מסינה היה מאז ומתמיד עוצר נשימה ביופיו, וככל שהתבגר הוא נראה טוב יותר. הוא בן עשרים, מבוגר ממני בשלוש שנים, והוא לעולם לא יראה בי יותר מאשר את האחות הקטנה והבתולה של החבר הכי טוב שלו.

"צודקת," אומרת פרנקי, צונחת מטה על המיטה שלי. "ובגלל זה כדאי לך להסכים לדייט הכפול עם וון. ארצ'ר אומר שהוא משוגע עלייך."

אני מתרחקת מהחלון בחוסר רצון וצונחת על המיטה לצד פרנקי, פונה הצידה כדי להביט בה. "את יודעת שאסור לי לצאת עם אף אחד." אני נאנחת, שונאת את העובדה שאני לא יכולה לחוות אירועים שרוב הבנות בגילי כבר חוו. אני השמיניסטית היחידה שעוד לא התנשקה. מביך ופתטי.

"אף אחד לא צריך לדעת. את יכולה לומר שאת ישנה אצלי. אימא לא תגלה. היא שונאת את זה שאת לא כמו כל תיכוניסטית ממוצעת."

"אני מתה על אימא שלך, אבל אני לא רוצה להכניס אותה לצרות. אם אבא יגלה הוא יקרקע אותי. לא אוכל לצאת או לארח יותר." זה נס שהוא בכלל נותן לי לבלות כמה לילות בדירה של פרנקי בעיר.

"אבא שלך מעריץ אותך. את הפרינצ'יפסה שלו. מה הדבר הכי גרוע שהוא יכול לעשות?"

אני תוחבת את שערי הכהה מאחורי האוזניים. "הוא יכול להכריח אותי להתחתן עם המפלצת ההיא בשנייה שאסיים את הלימודים בשנה הבאה." צמרמורת עוברת בכל גופי כשפניו של קארלו גרקו מופיעות בראשי. חומצה עולה בגרוני ובטני מתהפכת, כמו בכל פעם שאני חושבת על ארוסי הנבזה.

פרנקי מושיטה יד ואוחזת בידי. "זה נורא, נאט. אסור לך להתחתן עם הסטרונזו ההוא. הוא מלחיץ אותי, ואני שונאת את איך שהוא מסתכל עלייך." פניה מתכווצות בחוסר נוחות. "את צריכה לומר לאבא שלך איך הוא התנפל עלייך במסיבת האירוסים."

"אני לא יכולה." אני מתיישבת, נאנחת בתסכול. "קארלו הוא יורש העצר של גרקו, שהיא חלק מחמש המשפחות. זהו הסכם מוצק בין האבות שלנו, מחויבות לכך שיוכלו להמשיך לעשות עסקים ביחד. גם אם אספר לו, אני בספק שזה ישנה משהו. קארלו לא נגע בי באופן שאני יכולה להתלונן עליו." צמרמורת עולה בעמוד השדרה שלי מהזיכרון על איך שדחף אותי למשרדו של אבי והצמיד אותי לקיר. עלתה בי חלחלה כשמבטו נדד לאורך גופי. זה היה נס שלא הקאתי על פניו. הוא הראה את העניין שלו בי בגלוי, וידעתי שהוא לא מעוניין לחכות עד הנישואים כדי לשכב איתי.

אני עוצמת את עיניי לרגע כשהחרדה המוכרת מתחילה לחנוק אותי.

"עוד לא," פרנקי מתיישבת לצידי, אוספת את שיערה הבלונדיני הארוך. "הוא איים לזיין אותך לפני החתונה. זה נוגד את המסורת המקודשת שלנו, וזה לא מכבד אותך ואת אביך."

"לא יהיו לו הרבה הזדמנויות להיות איתי לבד עד אז, ועד שאסיים את הלימודים אין תאריך לחתונה." כל יום שבו אני לא כלואה עם המפלצת הזו הוא ברכה.

אבל הזמן שלי אוזל. השבועיים הראשונים של השנה האחרונה חלפו במהירות, ובעוד שנה בדיוק אהיה גברת קארלו גרקו. המחשבה גורמת לי לרצות לתלוש את העור מעצמותיי.

"הוא מסוג הגברים שיוצרים הזדמנויות," אומרת פרנקי, דאגה עולה על פניה. "נראה לי שכדאי לך לפחות לספר למתאו."

עיניי מתרחבות. "את צוחקת עליי? הוא יצא מהכלים ורק יחמיר את העניינים." אחי חסר כל אחריות, והוא פועל לפני שהוא חושב. "הדבר האחרון שאני רוצה הוא שמתאו יאיים על קארלו. זאת תהיה קריאה למלחמה בעיני הממזר החולני." אני מנידה בראשי, ושיערי הכהה נופל על כתפיי. "לא, אסור לי לספר לאף אחד. אצטרך להתמודד עם הסטרונזו בעצמי."

אני פוסעת שוב לחלון. בכל פעם שליאו בסביבה אני מרגישה שיש בו כוח שמושך אותי אליו ללא שליטה מצידי. אני מתחבאת מאחורי וילון הרשת, מסיטה אותו באיטיות, וצופה בבחורים קמים מכיסאות הנוח ונכנסים פנימה. ליאו הוא האחרון שעוזב את אזור הבריכה. הוא מזיז את ראשו מצד לצד ומותח את זרועותיו, מראה את כל הקימורים בבטנו, מה שמציף את הגוף שלי בחום.

"אני מבינה את המשיכה שלך אליו," מסכימה פרנקי, מתקרבת מאחוריי. "הוא יפהפה."

"לגמרי."

שתינו שותקות, צופות בו פוסע לעבר הדלתות הצרפתיות שמובילות אל הסלון שלנו.

ליאו משפיע על כל מקום שבו הוא נמצא, כאילו יש לו הילה שמדגישה עד כמה הוא עוצר נשימה. הנוכחות שלו כמעט אלוהית. כאילו העולם כולו נכנע ליופי שלו.

או שההתמכרות שלי נהפכה ללא בריאה ואני הוזה.

"אבל זה יותר מהמראה שלו," אני מוסיפה, עוזבת את החלון. "הוא כזה בחור נפלא. חכם, מצחיק, מקסים ומכובד. הוא מתייחס אליי בכבוד, וסומך על ההחלטות שלי. הוא לא חונק אותי, להבדיל ממתאו."

אני מתה על אחי. מתאו הוא אח גדול מדהים, והוא מגן עליי כל הזמן. אבל הוא אוהב את עולם הפשע שאנחנו חיים בו ומאמין במסורת ובחוקים המיושנים שלו. הוא לא מצליח לראות מה הבעיה בעתיד שנקבע לי.

נכון, הוא לא מעריץ של קארלו — והוא ירד מהפסים אם ידע שקארלו ניסה לשכב איתי לפני הנישואים — אבל הוא כל הזמן אומר לי שככה זה בקוזה נוסטרה. בתור הבת היחידה של הדון הכי עוצמתי בניו־יורק זה היה גורלי מאז ומתמיד. חרות בסלע עוד כשהייתי עובר ברחמה של אימא.

"מתאו יספוג כדור בשבילך," אומרת פרנקי, הולכת מאחוריי בזמן שאני פוסעת לדלת חדר השינה שלי.

"אני יודעת, אבל הוא מתייחס אליי כמו לתינוקת, והתמיכה העיוורת שלו בחוקים הסקסיסטיים האלו מרתיחה אותי." אני פותחת את הדלת, ואנחנו צועדות זו לצד זו לאורך המסדרון הארוך. "במיוחד כשהוא ממש זונה ממין זכר שידוע בכל רחבי ניו־יורק. זה כזה צבוע מצידו."

פרנקי מצחקקת. "אחיך הגדול פאקינג יפהפה. לא פלא שנשים נופלות לרגליו."

אני נועצת בה מבט בעיניים מצומצמות. "ואת עדיין רוצה להיות איתו?"

"ארצ'ר לא רע במיטה, אבל הוא רק ילד," היא אומרת, מדברת על בן זוגה בחצי השנה האחרונה. "מתאו הוא גבר אמיתי, ושמעתי שביאנקה גמבינו חוותה ארבע אורגזמות בלילה אחד איתו."

אני תוקעת לה מרפק בצלעות, עצבנית. "אלוהים אדירים. לא הייתי צריכה לדעת את זה. ברצינות. תשמרי את המידע הזה לעצמך."

"אני רוצה רק לילה אחד." הבעה חולמנית עולה על פניה בזמן שאנחנו מגיעות לקצה גרם המדרגות. "לילה אחד לחוות גבר אמיתי. אני כל כך מוכנה לחוות כמה אורגזמות. יש לי מזל אם ארצ'ר מביא אותי לאחת."

"תהיי שמחה שחווית אחת," אני לוחשת בזמן שאנחנו יורדות במדרגות, הולכות לכיוון הסלון.

גם פרנקי באה ממשפחה איטלקית-אמריקנית. אבא לא היה תומך בחברות שלנו אילולא הייתה. אביה ואחיה הגדול הם סולדאטי של מאזון, עובדים של אבי. אומנם הם חיילים בדרגה נמוכה, אך מכבדים אותם ומצפים מהם לדבוק במסורת.

פרנקי, שהיא הצעירה מתוך ארבע בנות, ואין שום שידוך בעתידה, מחויבת להתחתן עם איטלקי-אמריקני, אבל הגבר עצמו יהיה לבחירתה. הוריה מרשים לה לצאת, אבל הם לא יודעים שהיא עושה סקס. גם היא אמורה להישאר בתולה עד ליל חתונתה.

אני מקנאה בחופש שיש לה, גם אם אני אוהבת אותה כמו אחות. קשה שלא לקנא כשאני שומעת שמותר לה לעשות את כל מה שנאסר עליי.

היא משלבת את ידה בידי. "זאת בדיוק הסיבה שכדאי לך לצאת עם וון. אני יודעת שאסור לך לשכב איתו, אבל לא חסרים דברים שמותר לך. מגיעות לך קצת חוויות לפני שתהיי כבולה לבסטרדו."

"תהיי בשקט," אני לוחשת, מתגנבת אל עבר הדלתות הכפולות של הסלון. הן פתוחות מעט, מספיק כדי לאפשר לנו לצותת לשיחה בין הבנים. "אני רוצה לשמוע על מה הם מדברים."

כל אחת נעמדת בצד דלת ומאזינה. "אני אומר לך, כדאי לך לזרום עם ניקול. היא נותנת לי להכניס לה לתחת," אומר מתאו.

"הסקס הכי פאקינג שווה."

איכס. זה דוחה להחריד. אצטרך לנקות את האוזניים אחר כך.

"היא שמיניסטית," אומר ליאו, קולו העמוק והסקסי גורם לתחושה מוזרה בבטני.

"היא בת שמונה־עשרה וחוקית. למה לעזאזל הגיל שלה קשור?" מגיב מתאו.

"היא הולכת לתיכון עם אחותך," מוסיף ליאו.

כל הצבע יורד מפניי. יש רק ניקול אחת בבית הספר לבנות שאני הולכת אליו. ניקול צ'אסטיין היא יפהפייה, אבל כלבה אמיתית. היא מתעבת אותי, ולא יפתיע אותי אם היא הזדיינה עם אחי רק כדי לעשות לי דווקא. אני נועצת את הציפורניים בכף ידי וחורקת שיניים.

פרנקי ואני מעיפות מבט זו בזו, ואני יודעת שמחשבותיה דומות לשלי.

"ניקול לא חברה של נאט," מבהיר מתאו. "ואני חושב שכדאי לך לזיין אותה. אתה מתוח מדי. אתה חייב להשיג זיון כדי שהביצים שלך לא יהיו כחולות."

"שכבתי עם מישהי בשבת. סמוך עליי, הביצים שלי לא כחולות," משיב ליאו בחריפות, בדיוק כשהטלפונים שלהם מתחילים לצלצל.

כאב עובר בחזה שלי מההודאה שלו. זה מטופש, כי הוא רווק וחופשי לזיין את מי שמתחשק לו. אני יודעת שהוא לא צדיק, ולא מחלת מין מהלכת כמו אחי, אבל לא חסרות לו נשים, אני בטוחה. אני שונאת לחשוב על בנות המזל שהיו איתו. הן זכו להניח עליו ידיים. לגעת בו במקומות שאני כמהה אליהם.

"מגניב," אומר אחד מהבחורים. "תודה על המספר שלה."

"ניקול זורמת עם הכול," מוסיף מתאו. "והיא לא מצמצה כשאמרתי לה שאתן את המספר שלה לחברים."

"פוטאנה," לוחשת אליי פרנקי.

"היא ממש דיברה עליך, מסינה. כדאי לך להתקשר אליה. דפוק אותה בתחת." צחוק עולה בחדר, וזה הספיק לי. שמעתי די והותר.

אני מתרחקת בסערה, הולכת לכיוון המטבח כדי להוציא את התסכול שלי עם אוכל.

פרנקי רודפת אחריי. "הם חזירים דוחים," היא אומרת, מבטאת את מחשבותיי בזמן שאני קושרת סינר סביב אגני. "אני שונאת את הסטנדרטים הכפולים." אני מושיטה לה סינר בזמן שאני הולכת לכיור כדי לשטוף ידיים. "זה בסדר אם הם שוכבים עם כל דבר בחצאית, אבל אני לא יכולה אפילו להסתכל על מישהו, שלא לדבר על לנשק או לזיין אותו." אני מעיפה את המחבת מהארון וזורקת אותה על הכיריים. "אולי את צודקת." אני מוציאה את המוצרים מהמקרר בזמן שתסכול וכעס מבעבעים בתוכי. "אולי כדאי לי לתת לוון הזדמנות."

"מה את אומרת?" היא שואלת, לוקחת את הבצלים מידיי.

"נמאס לי להיות הפרינצ'יפסה האיטלקית הטובה. ונמאס לי לחכות לליאו שיבחין בי." גבי קופא כשאני מתיישרת. אני נועצת בחברתי חיוך נועז ואומרת, "תקבעי את הדייט הכפול. אני אצא עם וון."