דף הבית > מארז סדרת השטנים המלא
מארז סדרת השטנים המלא
תאריך הוצאה: 2024, 2023
קטגוריה: חנות קומדיה רומנטית
מספר עמודים: 315,359,331,338
תרגום: מירב איגר אילת מיטש
עריכה: מירה רוזנפלד

מארז סדרת השטנים המלא

         
תקציר

*4 ספרים במארז* 

חוזה עם השטן 

אולי הוא לא השטן, אבל לעבוד אצלו במשך שישה שבועות זו ההגדרה שלי לגיהינום.

הייז פלין הוא אידיוט שחצן, שידוע בעיקר בשל הרגלי שתיית הוויסקי שלו, ובדרך שבה הוא מפיץ את "הקסם" הבריטי שלו בכל רחבי הוליווד. הוא לעולם לא יימצא עם אותה אישה פעמיים.

הוא האדם האחרון שאני רוצה לעבוד אצלו. למעט העובדה שיש לו פרצוף שאני לא יכולה להוריד ממנו את עיניי והעובדה שככל שאנחנו מבלים יותר זמן יחד, כך קשה לי יותר לשנוא אותו. משום שמתחת למראה החיצוני הזחוח הזה פועם לב שהוא לא רוצה לחשוף – לב שנשבר קשות לפני עשר שנים.

חלק בי רוצה לתקן את זה למענו לפני שאעזוב. אבל האם אוכל לעשות זאת מבלי לשבור את ליבי בדרך?

 

ביקורות:

"הייז וטלי כבשו אותי לגמרי, גוף ונפש... הספר הטוב ביותר של שנת 2021!"

-מריה לואיס, מחברת רבי מכר של אמזון.

"לו יכולתי לתת לספר הזה יותר מחמישה כוכבים, הייתי עושה זאת. הייז וטלי הם בדיוק מה שרוצים לקרוא בסיפור רומנטי."

-לקרוא. לבקר. חזרה.  

"אני נפעמת, מוקסמת, נרגשת ורומנטית לחלוטין מהספר הזה... הספר הזה כבש אותי."

-הקריאה הקטנה והחלומית של ג´ן.  

"אני לא יכולה שלא להמליץ על הספר הזה! ואני אהיה אובססיבית לגביו לזמן מה. טלי והייז הם שלמות."

-קאוטאון רידר.

"עם כל כך הרבה עקיצות והומור בין טלי האמריקאית הקטנה לבין הייז הבריטי הגדול מהחיים, זה מתכון לאסון או מתכון לאהבה. ואהבתי כל רגע בסיפור שלהם."

-קארה תמיד קוראת.

"הדיאלוגים השנונים, ההומור היבש והכימיה המדהימה גרמו לי להתאהב לגמרי בדמויות ובסיפור שלהן... מזמן לא נהניתי כל כך מרומן קומי."

-ויידויים של אובססיבית לספרים.

"הסיפור הזה מלא בהומור שנון, והרומן מתקדם לאט... אבל בטוח. אם את מחפשת רומן כזה, שעוסק במקום עבודה, מאויבים לאוהבים, זה ספר שכדאי לך לקרוא!"

-ביקורות של מכורה לספרים.

"זה יהיה מטורף אם אכתוב לסנטה מכתב ואבקש הייז משלי? שואלת בשביל חברה. חוזה עם השטן הוא קסם צרוף."

-מבקרת של Goodreads.

"אני לא זוכרת שצחקתי כל כך מספר כבר הרבה זמן... הכימיה ביניהם הייתה מטורפת מההתחלה!"

-Reading Rec Room
השטן והים הכחול העמוק 

את לא באמת מכירה בחור עד שלא יצאת איתו לחופשה.

כשהחבר לשעבר של דרו וילסון, ג´ואל "סיקס" ביילי, מבקש ממנה לצאת איתו לחופשה משפחתית להוואי, בדיוק כשהחיים שלה מתפרקים, היא מחליטה שזה העיתוי המושלם לתת לו הזדמנות נוספת.

מה הבעיה?

משפחת ביילי כוללת את אחיו הגדול והמגעיל של סיקס, ג´ושוע – רופא חנון וחתיך ששנא את דרו מהרגע שהם נפגשו, ופעם אף חשד בה שהיא עשויה לגנוב את כלי הכסף של המשפחה.

דרו נחושה להתחבב על משפחת ביילי ולתת הזדמנות הוגנת לסיקס... אבל ג´ושוע מקשה עליה. כי בנוסף לעובדה שהוא עומד בדרכה בכל צעד שהיא עושה – כשהרפתקה טרופית אחת מובילה לאחרת – היא גם מתחילה לתהות אם ג´ושוע המגעיל והנתעב, עשוי להיות האח שהיא באמת שייכת לו.

ביקורות:

"אלו חמשת הכוכבים הקלים ביותר שנתתי מזה זמן מה... מסע בלתי צפוי וקליל שמשך אותי להפוך את הדפים כל היום."

-Jeeves Reads Romance

"השטן והים הכחול העמוק היה כל מה שאני אוהבת בספרי רומנטיקה. עטוף בסיפור מקסים, שנון, חכם, סקסי וכיפי של מציאת אהבה בדיוק כשהיא הכי לא צפויה."

-Jen´s Dreamy Little Reads

"אהבתי את הספר, אבל הוא היה הרבה יותר מזה בשבילי. הדיאלוגים השנונים, הרומן שמתפתח לאט, הכימיה... יכולתי להמשיך עוד ועוד!"

-Shh Moms Reading

"הדיאלוגים והכימיה בין דרו לג´וש גרמו לי לקרוא בשקיקה את הדפים... הספר משכנע, נוגע ללב, ואי אפשר להוריד אותו מהידיים."

-Elizabeth´s Pretty Little Reads

"היי, הספר הזה היה מדהים!! הרגש, ההומור, העומק – הספר הזה כבש אותי למן ההתחלה ועד הסוף!"

-Books and Bubbs

"קריאה נהדרת, עם אותם דיאלוגים שנונים שאהבתי כל כך בספר הראשון."

- Bookworm Angel

"הסופרת הזו תמיד נותנת לנו סיפור מרתק, מלא בהומור וברגש, אבל הספר הזה עולה מדרגה... ודאו שלא תפספסו את הסיפור יוצא הדופן והמדהים הזה!"

- BookAddic 

"הסיפור הזה היה מושלם מכל הבחינות... ספר שנכנס מייד לרשימת הספרים האהובים עליי, ואני בהחלט אקרא אותו שוב."

- Tales of Love, Murder and Mystery

"מעולם לא נשאבתי כל כך לסיפור... אהבתי את הספר!"

- Beyond the Covers Blog

"הכימיה המדהימה והרומן שמתפתח לאט התשלמו. השניים האלה לוהטים בטירוף יחד!"

- Book Obsession Confessions

"היא עשתה זאת שוב. עוד רומן מוצלח של אליזבת או´רוארק, ואני חושדת שגם הוא ייכנס לרשימה שלי של "המיטב של 2022".

- Book Eater Reviews

"אני אומרת לכן עכשיו, שכשתתחילו את הספר הזה, לא תוכלו להניח אותו מהיד, עד שתגיעו לסוף."

- Stephanie´s Book Reports

"איזה תענוג של ספר... רומן שמתפתח לאט ומלא בחרדות... הכימיה ביניהם הייתה מוחשית, וכשהם היו סוף־סוף יחד, זה היה לוהט ברמות."

- Late Knight Luna Reads

"אהבתי כל רגע מהוויכוחים ומהדיאלוגים השנונים שלהם... חמישה כוכבים פנטסטיים!"

- Crazy Sock Book Block

"המסע המדהים הזה אל הערכה עצמית וסוג האהבה שמגיעה לכולנו, הוא מסע שאני לא יכולה להמליץ עליו מספיק. הדיאלוגים יגרמו לך לחייך, בעוד שהרגש הגולמי והסודות שיחשפו יהממו אותך."

- MJLovestoRead

"החלטתי שאני חייבת מייד ללכת ולקרוא כל הספר שאליזבת או´רוארק כתבה... זו הייתה רומנטיקה אסורה של אויבים לאוהבים, שממש עונה על כל הדרישות."

- Kera´s Always Reading

השטן שאת מכירה 

מה קורה, כשבן טייט אומר לך להתחנן?

יש שטן על הכתף שלי, ובכל יום שני בבוקר הוא מכריז על קיומו. הוא כמו להבה משובחת בחזי, לוחש שלל הצעות באוזני. הצעות שאני מתעלמת מהן... כי כל אחת מהן עוסקת בבן טייט.

בן, שגנב לי לקוח, שמפנה נשים מביתן, האויב המושבע שלי.  בכל יום שני, אני יושבת מולו, כשהוא עוטה את החיוך המקסים והזחוח שלו, וחושף את השיניים המושלמות־מדי שלו, התגלמות כל מה שאני שונאת.

המדיניות שלי הייתה להתעלם ממנו, אבל כשמגיעה תביעה חדשה למשרד – תביעה שיכולה לשנות את הקריירה שלו ושלי – אני חורגת ממנהגי. ואני נאלצת לבלות סופי שבוע וערבים לצידו. אני נאלצת לסבול את החיוך שלו ואת הפה החכם שלו, ולעולם לא לנגוס בפיתיון ולהשיב לו כגמולו.

עד הלילה שבו הוא אומר "תתחנני..." והשטן הזה, שעל הכתף שלי, מחליט שיש לו דרישות משלו. 

 ביקורות:

"אלוהים, איזה ספר. הדיאלוגים, הסצנות הפיקנטיות, הדיבורים המלוכלכים – כולם מהשורה הראשונה. בבקשה, עשו לעצמכן טובה ותקראו את הספר הזה. תקראו את כל הסדרה. כל הספרים היו מדהימים ברמה של חמישה כוכבים, וזה רק הולך והמשתפר."

- jfdbooks

"שאני אמות. הספר עלה על כל הציפיות שלי, ואני יכולה בקלות להגיד שהוא הספר האהוב עליי של אליזבת' או'רוארק עד היום. אהבתי כל עמוד מהספר. כל מילה.

READ ME ROMANCE-

"מצאתי את עצמי צורחת, בוכה, מזיעה. הדיאלוגים הכי טובים שקראתי מזה חודשים, סצנות הסקס הכי טובות, השיחות המלוכלכות הכי טובות."

-Júlia (Entirely Bonkerz)

"הדיאלוגים השנונים והארסיים של אליזבת' או'רוארק הציפו את חושיי. השניים האלה לוהטים יותר, רעילים להפליא, סקסיים, ואני יכולה לאכול הכול בכפית."

- Nikita Navalkar

"אהבתי כל רגע ורגע שלהם יחד. הדיאלוגים היו יוצאי דופן, והיו כל כך הרבה לחץ וחרדה... כבר קראתי שוב ושוב את החלקים האוהבים עליי."

- Readaholic Book Reviews

"רומנטיקה לוהטת להפליא על זוג, שהופכים מאויבים לאוהבים. רומנטיקה שכולה צחוק, רגשות וכימיה אפית. "

- Jen's Dreamy Little Reads

"הייתי אובססיבית לסיפור הזה מהרגע הראשון. מהדיאלוג השנון הראשון. האויבים הלוהטים, שהופכים לאוהבים. התשוקה הלוהטת. ג'מה היא הקראש הנשי הבא שלי."

- PP's Bookshelf

"עכשיו, בן טייט הוא, באופן רשמי, אחד מגיבורי הרומנטיקה האהובים עליי! בלעתי את הספר בשקיקה בפעם אחת, כי הייתי מהופנטת ושיכורה לגמרי (בקטע טוב) מהסיפור הכובש של אליזבת."

- Jodi Reads n Listens

"הכימיה ביניהם הייתה נפיצה. הסצנה במזווה... אני באמת צריכה להגיד עוד!? אף שלא היה מזיק להם קורס מזורז בתקשורת בינאישית, אהבתי את שניהם, והייתי שקועה מאוד בסיפור שלהם."

Ruth's Romances-

נפילתו של השטן 

"אתם רוצים להגיד לי שנשארתי ערה עד אחרי שש בבוקר וקראתי כמו איזו טיפשה חולת אהבה? אז כן, וכן, ואין לי שום חרטות. גרהאם וקיני היו פשוט שלמות."

Stephanie, Goodreads

מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס... נכון? סדרת השטן היא תערובת סקסית של ריגוש, רומנטיקה וגברים זעפנים. התכוננו לצחוק, להתעלף ולבכות. מושלם למעריצות של כריסטינה לורן ואמה צ'ייס.

יש אנשים שמתחתנים עם האויב בווגאס. קילי הצליחה גם להיכנס ממנו להיריון.

קילי: בינואר שעבר, התחתנתי כשהייתי שיכורה עם הנמסיס שלי – החנון הסקסי, המגודל, גרהאם טייט. בלי שום זיכרון איך זה קרה, והיה לזה רק פתרון אחד: לברוח לפני שהוא מתעורר, ולהעמיד פנים שזה לא קרה. זה היה עובד באופן מושלם, אלמלא מצאתי את עצמי בהיריון.

 

גרהאם הוא ההפך מכל מה שאני רוצה בגבר – מעשי, ממושמע, חסכן – אבל כשחייתי איתו עד שהתינוק הגיע זה גרם לי לתהות אם, אולי, רציתי את הדברים הלא נכונים לכל אורך הדרך. ושאולי ייתכן שהגרסה השיכורה הזאת שלי בינואר שעבר עלתה על משהו.

גרהאם: מעולם לא תכננתי שיהיו לי ילדים, ובטח שלא הייתי מתכנן אחד עם קילי קונולי – אישה שלא מאמינה בחשבון חיסכון או בביטחון אישי, ושחושבת שטריקס הוא מזון בריאות בגלל שאין בו מרשמלו. אישה שגם לא חשבה פעמיים אם להתחתן איתי בווגאס ולזרוק אותי כמה שעות אחר כך.

אני כבר לא יכול לחכות לשים את זה מאחוריי, ולחזור אל החיים המוקפדים ונטולי הכאוס שלי בניו יורק. אבל ככל שאני מבלה יותר זמן עם קילי, כך אני נזכר יותר בדברים שגרמו לי להתחתן איתה מלכתחילה, וזה גורם לי לתהות האם אני מסוגל לחיות בלעדיהם, כשזה יסתיים.

נפילתו של השטן 

"אתם רוצים להגיד לי שנשארתי ערה עד אחרי שש בבוקר וקראתי כמו איזו טיפשה חולת אהבה? אז כן, וכן, ואין לי שום חרטות. גרהאם וקיני היו פשוט שלמות."

Stephanie, Goodreads

מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס... נכון? סדרת השטן היא תערובת סקסית של ריגוש, רומנטיקה וגברים זעפנים. התכוננו לצחוק, להתעלף ולבכות. מושלם למעריצות של כריסטינה לורן ואמה צ'ייס.

יש אנשים שמתחתנים עם האויב בווגאס. קילי הצליחה גם להיכנס ממנו להיריון.

קילי: בינואר שעבר, התחתנתי כשהייתי שיכורה עם הנמסיס שלי – החנון הסקסי, המגודל, גרהאם טייט. בלי שום זיכרון איך זה קרה, והיה לזה רק פתרון אחד: לברוח לפני שהוא מתעורר, ולהעמיד פנים שזה לא קרה. זה היה עובד באופן מושלם, אלמלא מצאתי את עצמי בהיריון.

גרהאם הוא ההפך מכל מה שאני רוצה בגבר – מעשי, ממושמע, חסכן – אבל כשחייתי איתו עד שהתינוק הגיע זה גרם לי לתהות אם, אולי, רציתי את הדברים הלא נכונים לכל אורך הדרך. ושאולי ייתכן שהגרסה השיכורה הזאת שלי בינואר שעבר עלתה על משהו.

גרהאם: מעולם לא תכננתי שיהיו לי ילדים, ובטח שלא הייתי מתכנן אחד עם קילי קונולי – אישה שלא מאמינה בחשבון חיסכון או בביטחון אישי, ושחושבת שטריקס הוא מזון בריאות בגלל שאין בו מרשמלו. אישה שגם לא חשבה פעמיים אם להתחתן איתי בווגאס ולזרוק אותי כמה שעות אחר כך.

אני כבר לא יכול לחכות לשים את זה מאחוריי, ולחזור אל החיים המוקפדים ונטולי הכאוס שלי בניו יורק. אבל ככל שאני מבלה יותר זמן עם קילי, כך אני נזכר יותר בדברים שגרמו לי להתחתן איתה מלכתחילה, וזה גורם לי לתהות האם אני מסוגל לחיות בלעדיהם, כשזה יסתיים.

 

 

 

פרק ראשון

חוזה עם השטן 

פרק 1

הטובים נגד הרעים.

ספרי קומיקס גורמים לזה להיראות קל כל כך. איש אחד רוצה להרוס את העולם. איש אחר, רוצה להציל אותו. לאיש הרע יש צלקת והוא מתאכזר לחברה שלו. לאיש הטוב, יש לסת חדה שיכולה לחתוך זכוכית, והוא נותן חצי מארוחת הערב שלו לכלב משוטט בסמטת הרחוב.

החיים האמיתיים מורכבים יותר. לפעמים האיש הרע מסתיר לב זהב מתחת למראה המצולק שלו. לפעמים, לשניהם יש לסת מפוסלת, ולעיתים קרובות, את לא יודעת עם מי יש לך עסק, עד שזה כבר מאוחר מדי.

מלבד כאשר את מקבלת הצעה לעבוד עם השטן... אז, זה די ברור למה נכנסת.

ההצעה התקבלה, כשישבתי בפטיו נחמד לשתות כוס קפה עם חבר שלי, ג'ונתן, כשעצי הדקל הסתירו את קרני שמש הבוקר הבהירה של סנטה מוניקה.

״תני לי לספר לך כמה זה משתלם, לפני שאת אומרת לא,״ הוא מוסיף, וזו בדיוק ההצעה שהייתי מצפה ממנהל כוח האדם של השטן.

כדאי שאבהיר, שטכנית, הייז פלין, הבוס של ג'ונתן, הוא לא השטן — הוא לא שולט בעולם התחתון ואין לו קרניים. אף שיכול להיות שיש לו קלשון, כי אם לשפוט לפי החליפות של טום פורד, המותאמות אישית שהוא לובש, יש מישהו שדואג לכל הצרכים הללו, כולל לקלשון.

שטן הוא הכינוי שלי בעבורו, לא של ג'ונתן, אבל הוא בכל אופן אחד שמתאים לו. דבר ראשון, משום שהוא מנתח פלסטי של סלבריטאים, שזו בדיוק העבודה שהיית מצפה שהשטן יעסוק בה, אם מסיבה כלשהי, הוא לא עורך דין.

דבר שני, משום שהוא בריטי. ידוע שכל גבר בריטי מנומס מדי שהוא לא ג'יימס בונד, הוא רע, או כך לפחות אני מניחה, על סמך הרומנים של ג'יין אוסטין וסרט ג'יימס בונד היחיד שצפיתי בו.

ולבסוף, משום שהוא כמעט מושלם מדי. מה שרומז על סוג של מאגיה שחורה בפעולה. הוא גבוה מדי, שרירי מדי, בעל לסת מרובעת, עיניים כהות ופה שופע, באופן שהופך אותו לסכנה לאחרים. פשוט תשאלו את כל השחקניות המסכנות האלה שהוא יוצא איתן פעם או פעמיים, ומשאיר אותן מאחור, כדי לפרסם באינסטגרם תמונות עצובות וציטוטים מעורפלים על בדידות. אני לא יכולה להבטיח שהם נכתבו עליו, אבל הוא בהחלט יפה מספיק כדי לעורר תחושות רחמים.

ברור שזו לא בעיה עבורי. כוח העל שלי, שנרכש במהלך השנה הקשה־מאוד הזו, הוא שאני חסינה בפני גברים יפים. אחותי אומרת שאני שבורה, לא חסינה, אבל היא יוצאת עם אותו בחור מאז גיל ארבע־עשרה, אז מה היא יודעת?

״מה אני אמורה לעשות?״ אני שואלת ונשענת לאחור על הכיסא. השאלה היא רק פורמליות. בהתחשב במצבי הפיננסי, אני לא במצב לסרב כרגע. ״אני מניחה שאם אנחנו מדברים על הייז, זה בטח כרוך בסחר בבני אדם או בהרואין.״

הוא צוחק, נשען לאחור בכיסא שלו, נראה עייף אך גם משועשע. ״לא משהו נורא כל כך. אני רוצה שתחליפי אותי, כשג'ייסון ואני נהיה במנילה.״

אני מניחה את הקפה שלי בחבטה על השולחן. המצוד אחר המחליף הזמני של ג'ונתן החל לפני חודשים, ברגע שהוא וג'ייסון הבינו שהאימוץ שלהם אושר. ״מה קרה?״ אני שואלת. ״חשבתי שמצאת מישהי.״

הוא מנענע את הראש. ״היא לא התאימה.״

אני מניחה שזה קוד לכך שהייז הוא אידיוט או שהוא שכב איתה במהלך הריאיון.

אף שג'ונתן מעולם לא אמר מילה רעה על הבוס שלו, הודות לאתרי רכילות, אני יודעת את האמת. הוא גורם לאקס שלי להיראות כמו מלאך.

״בכל מקרה,״ הוא מסכם, ״חשבתי שאולי פשוט אקח אותך. הוא צריך עוזרת. את צריכה כסף. זה מושלם.״

ג'ונתן יודע להתמודד עם דרישות: מסלבריטאים, שמצפים להידחף ללוח הזמנים העמוס של הייז בהתראה של רגע, או מהייז — להזמנת מקומות במסעדות פופולריות כאלה ואחרות, דוגמת מסעדת מאכלים אקזוטיים וכו'. התפקיד דורש טקט, דיפלומטיה ויכולת להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. להגיד שאני הבחירה המושלמת זה כמו לשדך נער בן שש־עשרה לאישה בת תשעים ולהתעקש שזהו שידוך מושלם, כי שניהם סטרייטים.

״אז אתה נואש, ולא מצאת מישהי אחרת.״

הוא מרים את המבט מהחביתה שלו, וחיוך קל מושך את השפתיים שלו. ״לא, טלי. את דיסקרטית, ואני חושב שתסתדרו טוב יחד. כמו כן, השכר הוא ארבעת אלפים לשבוע.״

העיניים שלי מתרחבות. ידעתי שהוא הצליח יפה — טוב ממני בעבודה שלי בטופסייד, בר המתמחה בשירי ג'ימי באפט ובכיסויי בנדנות על הראש — אבל לא כזה טוב. ארבעת אלפים לשבוע, למשך ששת השבועות שהוא ייעדר, לא יפתרו את הבעיות שלי, אבל הם בהחלט יקטינו אותן.

״אני חושבת שהיית צריך לפתוח בזה,״ אני אומרת לו, והפה שלו מתרחב לחיוך־ג'ונתן האהוב עליי, חיוך מתוק ומופתע, כמו של ילד שקיבל מחמאה בלתי צפויה.

״זה היה קל מהצפוי, אם מביאים בחשבון את הרגשות שלך להייז,״ הוא אומר ודוחף את המשקפיים שלו על גשר אפו. ״ואני רוצה שתדעי... שאני עדיין חושב שאת תסיימי את הספר. אבל חשבתי לעצמי שאם רק תוכלי להפסיק להיכנס לפאניקה מההחזרים שלך על המקדמה, זה יכול להוריד לך קצת מהלחץ.״

אם ככה, הוא מאמין בי יותר מאשר אני מאמינה בעצמי. בחצי השנה האחרונה, הספר — שעבורו קיבלתי מקדמה נכבדה, שכבר בזבזתי — עדיין באמצע הדרך, ואמור לצאת לאור בעוד מספר חודשים. בשלב זה, הייתי מסכימה למכור את נשמתי לשטן, אם הייתה אפשרות כזו, כך שאני לא מתכוונת לסרב לעבוד אצלו.

אבל זה נראה לי קל מדי. אנחנו מדברים על הייז, אחרי הכול. ״אז זהו זה? כאילו, אני לא צריכה לעבור ריאיון או משהו?״

צל חוצה את פניו, ברמז זעיר לחשש. ״תצטרכי לחתום על חוזה ועל הסכם סודיות, אבל זה הכול. הייז סומך על ההחלטות שלי. זה יהיה בסדר.״

אני לא בטוחה כל כך, אני חושבת, ונזכרת בפעם האחת והיחידה שהייז ואני היינו באותו חדר. עד היום אני לא יודעת למה הוא הגיע לטופסייד, ובלט שם כמו נוף חריג בחליפה היקרה שלו, או למה — לרגע אחד ארוך — הוא הסתכל עליי במבט שנראה כמו מבט מעריך. הוא אפילו לא ניגש אל הבר עד שהדבר הזה בפנים שלו השתנה, התקרר ונעלם, ובפעם הבאה שהסתכלתי, הוא כבר הלך. אולי זה לא היה קשור אליי, אבל זה בהחלט לא נראה כמו ההתחלה הכי טובה ליחסי העבודה שלנו.

״יש לי רק בקשה אחת...״ אומר ג'ונתן. הוא מתכופף קדימה, פושט את ידיו ומצמיד את כפות ידיו אל השולחן. ״אל תשכבי איתו. בבקשה. אם תקפצי איתו למיטה ביום שאעזוב, אני אצטרך לחזור מייד הביתה.״

אני צוחקת חזק כל כך, עד שאני מושכת מבטים מהשולחנות הסמוכים. מזעזע שג'ונתן, החבר הוותיק שלי, בכלל מציע את זה.

״תן לי קצת קרדיט. לעולם לא אעשה סקס עם מישהו כמו הייז. אני גמרתי עם בחורים לא אמינים.״

הכתפיים שלו צונחות, כשהוא מגרד את המצח שלו. ״אני חושש שהדעה שלך עליו גובשה מרכילות טיפשית ומהדמיון הפרוע שלך.״ המבט שלו נופל עליי, מלא בהזדהות עכשיו. ״ומאט מעולם לא נראה לא אמין. כולנו הופתענו כמוך, כשזה נדפק.״

החזה שלי מתכווץ. אין שום דבר מרגיע במה שג'ונתן אמר עכשיו. אני מעדיפה לשמוע במה טעיתי, לבקש ממנו להצביע על הסימנים שהיו לכך שמאט עמד לאכזב אותי, כפי שעשה, אבל אפילו עכשיו, כולם יכולים להגיד רק איזה בחור נהדר היה האקס שלי.

ג'ונתן מושיט את היד מעבר לשולחן ולוחץ את היד שלי. ״יהיה בסדר, טלי. כשהבחור הנכון יגיע, את תורידי את חומות ההגנה שלך.״

אני בספק, כי התוכנית שלי היא פשוט להימנע מגברים לגמרי. אבל בכל מקרה, הייז פלין לא ייגע בחומות ההגנה שלי, או בכל דבר אחר.

השטן והים הכחול העמוק 

פרק 1

דרו
עשרים ואחד בינואר

סיפור אהבה הוא כמו נסיעה באוטובוס. אתה יכול לקחת את האוטובוס הישיר — קצר ולעניין, לא מרגש, אבל הוא מביא אותך לאן שאתה צריך להגיע — או שתוכל להפוך את הנסיעה לטיול. הרבה תחנות ועצירות, כשאתה פועל בתקווה עיוורת לראות מראות יוצאי דופן ומדהימים.

אני לא צריכה לראות שום דבר יוצא דופן ומדהים, ואני לא מאמינה גדולה בתקווה עיוורת, אבל טיסה של שלוש־עשרה שעות כדי לפגוש חבר לשעבר, ממש לא יכולה להיחשב כטיסה ישירה ומהירה.

הונולולו מתחילה להיחשף מבעד לחלון המטוס — הצוקים המשוננים של דיאמונד הד מתנשאים לימיני, חול לבן, והמים הכחולים ביותר שראית מימיך.

בואי להוואי, אמר סיקס לאחר התקרית, זו שדחפה אותי מתהילה למצב של קלון. תני ליחצנית שלך להגיד שזה הכול היה בעקבות תשישות.

הוא מאוד משכנע, האקס שלי. החברה הכי טובה שלי, טלי, הייתה משתמשת במילה אופורטוניסט. למעשה, זו בדיוק המילה שהיא השתמשה בה, אבל הציפיות שלה מגברים, גדולות יותר מהציפיות שלי.

אז הינה אני כאן, סובלת מחוסר שינה, ויורדת מהמטוס בצעדים כבדים אל אור השמש ולאוויר הלח, מוכנה לתת לו הזדמנות נוספת. מנסה להתעלם מהעובדה שיש פה מלכוד, שהוא לא חשף עד שלא יכולתי להתחרט — המשפחה שלו גם מגיעה.

"הינה היא!" קול קורא, ופתאום אימא של סיקס, בת', נדחפת בין האנשים ומגיעה לחבק אותי, כאילו אני הבת האבודה שלה ולא האקסית של הבן שלה, שהיא פגשה רק פעם אחת.

אני מניחה שזה מתוק מצידה, אבל אני באמת צריכה להוריד את כובע הקפוצ'ון שלי. בשדה התעופה הזה אין מיזוג או שהם חושבים ששלושים מעלות, זה נעים.

"הגענו לכאן לא מזמן," היא אומרת, לא מפסיקה לחבק אותי, "וחשבנו למה שלא נחכה לדרו?"

"מצחיק," אומר קול קודר שהייתי מזהה בכל מקום, קול שגורם לבטן שלי להתכווץ. "אני ממש לא זוכר שזה היה ככה."

אני מרימה את העיניים למעלה, למעלה, ועוד למעלה, עד שאני רואה את ג'ושוע ביילי, אחיו של סיקס, מתנשא מעל אימא שלו כמו איזה צל מוות, מטר תשעים וחמישה סנטימטרים של זכר קודר ורוטן. העיניים שלו פוגשות את עיניי, ושנינו מעוותים את הפרצוף באותו זמן. המבט שהוא שולח לי הוא מבט חצי מתעב וחצי מעריך. זו הדרך שבה אתה מסתכל על מישהי, כאילו קיווית לגרום למותה להיראות כמו תאונה.

"את מזיעה," אומר ג'ושוע ומעביר יד בשיער החום הבהיר שלו. הוא גורם ליכולת של הגוף האנושי לקרר את עצמו כשחם, להישמע כמו פגם אישי.

"ואתה נראה כאילו אתה לבוש לכנס נדל"ן," אני עונה, ומניחה למבט שלי להתרומם ממכנסי הקאמל שלו אל החולצה המכופתרת בקפידה שלו. אלוהים, הוא כזה חנון.

אבל עם זאת, חנון חתיך.

אם קארמה באמת הייתה קיימת, ג'וש היה צריך להיראות מכוער, אבל האמת היא שיש לו עיניים, שאישה פחות חזקה ממני, הייתה עלולה ללכת בהן לאיבוד; עיניים בצבע תכלת, בהירות כל כך מתחת לריסים כהים, עד שהן לא נראות אמיתיות. מבנה גוף מושלם ושפה תחתונה מלאה במיוחד — אם את אוהבת דברים כאלה. הוא גם גבוה עד גיחוך, רחב כתפיים ושרירי, מסוג הגברים שירגישו חזקים ועוצמתיים מאוד לידך.

שוב... אם את אוהבת דברים כאלה.

הוא פונה אל הבלונדינית הגבוהה שמאחוריו. "סלואן, את זוכרת את דרו," אומר את שמי כאילו שאני הילדה שהרעילה את כל תושבי העיר... או זו שרצתה לגנוב את כלי הכסף של המשפחה, מה שהוא כנראה חושב.

ואיך הם בכלל עדיין זוג? הם היו יחד בסומליה, אבל סלואן עברה לאטלנטה, והיא נוקשה מדי בשביל סקס טלפוני. היא בטח שלחה ציורים של החצוצרות שלה במקום תמונות עירום.

היא מושיטה אליי יד מטופחת בקפידה, בחיוך נוקשה על הפנים. אני שמה לב שהחולצה המעומלנת שלה אפילו לא התקמטה אחרי טיסה שאני בטוחה שהייתה ארוכה כמו הטיסה שלי, והיא לא מזיעה בכלל. אני מתארת לעצמי שזה אחד מהיתרונות של היותך חצי נחש — טמפרטורת הגוף שלך נשארת נמוכה.

"מצטערת על ג'ואל," היא אומרת.

אני ממצמצת. דבר ראשון, כי שכחתי שהמשפחה של סיקס ממשיכה לקרוא לו בשמו הפרטי השנוא כל כך. דבר שני, כי איפה לעזאזל הבחור שהתקשר אליי רק לפני כמה לילות ונשבע שהוא השתנה?

אני מנסה להסתכל מעבר לכתף שלהם. אני בגובה מטר שישים ושבעה סנטימטרים, אבל כולם גבוהים כל כך, שאני לא יכולה לראות דבר. "מה?"

הם מסתכלים אחד על השני, מחליפים מבטים שקטים, והבטן שלי צונחת.

"שלחתי לך הודעה," אומרת בת'. "אולי לא קיבלת אותה. אה, אוף. היא לא נשלחה, בשדה התעופה אף פעם אין קליטה."

היא מזעיפה את הפנים ומתחילה להתעסק בהגדרות הטלפון שלה, אולי מקווה עוד שההודעה שלה תישלח. אני בספק אם זה יועיל, בשלב הזה.

"הוא בכלא," אומר ג'וש בלי שמץ של רגש.

אני צוחקת בבהלה. כי לטוס לצד השני של העולם כדי לנפוש עם המשפחה של סיקס בלי סיקס זה נורא עד גיחוך, מכדי שיהיה אמיתי. "מה?"

"היה בלבול אחד גדול," מבטיחה לי בת', כשג'ושוע מגלגל את העיניים. "ערכו חיפוש על הלהקה בשדה התעופה בטוקיו. לאחד מהם הייתה כמות קטנה של מריחואנה בתיק, וכולם נעצרו. אבל עורך הדין שלו אמר שעד מחר, הוא ישתחרר בערבות, וכל העניין יסתדר תוך שלושה ימים."

אני בוהה בה. לא יכול להיות שהיא אמרה לי עכשיו שאני תקועה בחופשה עם זוג מבוגרים שפגשתי פעם אחת, ועוד שני אנשים שאני מתעבת — כאשר אחד מהם הציע לאימו, כשחשב שאני לא שומעת, שכדאי שהיא תנעל את כלי הכסף המשפחתיים, עד שאלך.

אבל איש לא צוחק, ובת' מתכווצת. אם זו הייתה בדיחה, אני לא חושבת שהיא הייתה נראית מודאגת כל כך.

אני מסתכלת לאחור, כאילו אמצא דרך לעלות בחזרה למטוס לפני שמשפחת ביילי תראה אותי, אבל לזה יידרש מסע בזמן, מיומנות שאני עדיין לא שולטת בה.

אני רואה הבזק מצלמה, ומבטו של ג'וש מזנק לכיוון הזה. ראשים מסתובבים והמון אנשים מתאסף. זה השיער המזורגג שלי. יש לי את אחד מהפרצופים שנראים ממקור אתני לא ברור, מזרח אירופאי, שרואים בכל מקום בניו יורק — עצמות לחיים גבוהות, שפתיים מלאות — אבל השיער הבלונד־פלטינה הארוך שלי, הוא מה שמסגיר אותי בכל פעם. אני מרימה בחזרה את כובע הקפוצ'ון על ראשי, אבל זה מאוחר מדי... ברגע שהם יודעים שאת בשדה התעופה, המשחק נגמר.

"כדאי שנלך," אומר ג'וש ושולח מבט זועם על פני החדר. "מוטב שמישהו יחזיק את היד של דרו, כדי שהיא לא תירמס על ידי האנשים שהם לא בגובה של ליליפוט."

"גובה קיצוני נמצא בקורלציה לתמותה בגיל מוקדם," אני עונה ומרימה את הצוואר לאחור כדי לשמור על קשר עין.

הוא מרים גבה. "זו תסמונת מרפן, ואת נשמעת מלאת תקווה."

"רק אם זה יכול לקרות מבלי להרוס את הטיול."

אני רואה עווית קטנה מאוד בפיו, אבל לא מרגישה מנצחת במיוחד. אני חושבת שהוא פשוט מתרגש, כשאנשים מדברים על מוות.

***

אנחנו עוברים בין האנשים לאזור איסוף הכבודה — שם מחכה ג'ים ביילי, אביו של סיקס. בניגוד לאשתו, הוא איש שממעט במילים, ותודה לאל — הוא לא מחבק. הוא מניח יד על הכתף שלי, מהנהן ושואל איך נראית המזוודה שלי, רגע לפני שההמון מזנק לעברנו.

אמרתי לעצמי שלא אזדקק כאן לאבטחה, אבל עוד לא עברו חמש דקות, ואני כבר מתחרטת על זה. טלפונים מורמים לאוויר, מצלמים אותי, ודברים נדחפים מול הפרצוף שלי כדי שאחתום עליהם — כרטיס עלייה למטוס, חלק פנימי של ספר, קבלה של סבארו, זרוע. אני מרגישה סימנים ראשונים לפאניקה עולים בי: זיעה נוטפת על הגב שלי והלב שלי הולם בחזי — תחושה שאני עומדת להיחנק.

"עד כמה היית שיכורה באמסטרדם?" צועק מישהו, ומישהו אחר שואל אם הגעתי לפה כדי להיכנס למכון גמילה. כמעט כולם כבר ראו את הסרטון שבו אני נופלת מהבמה. דרו צוללת! הייתה הכותרת בעיתון הדיילי מייל. ממש חכם. תוך שעות ספורות, נראו גיפים וממים בטיקטוק. אתה לא באמת מצליח, עד שכל העולם מתאחד לצחוק על המשברים האישיים שלך.

כשהקהל מתאסף סביבי, אני נסוגה צעד לאחור, אבל האנשים נדחפים אליי. קשה לי לנשום ובדיוק כשאני עומדת להיכנס לפאניקה, יד עוטפת את הזרוע שלי. ג'וש מושך אותי מההמון, כאילו הוא מושה אותי מים סוער.

אני אחזור לשנוא אותו אחר כך, לגמרי, אבל ברגע זה, כשהוא מוביל אותי כל הדרך אל מכונית הוואן הממתינה לנו, אני מרגישה שמעולם לא אהבתי מישהו יותר ממנו.

דלת הוואן נפתחת, ואני ממהרת להיכנס פנימה. אנשים מקיפים אותנו, ועכשיו הם מצלמים את המכונית. כאילו... מי בכלל ירצה לצפות בסרטון הזה? ראיתם את המונית שבה הייתה דרו וילסון? הם ישאלו את החברים שלהם אחר כך. והחברים האלה, אם יהיו הגיוניים אפילו קצת, יגידו למה לעזאזל שנרצה לצפות בזה? למה צילמת את המונית מבחוץ?

בסופו של דבר אני נדחקת למושב האחורי של הוואן, וזה לא ממש אידיאלי בהתחשב בעובדה שאני סובלת מבחילות בנסיעות, אבל ממש אין זמן לארגן מחדש את כולם.

בזינוק, הוואן מאיצה ומתרחקת מהמדרכה. הירך הרחבה, המכוסה במכנסי הקאמל של ג'ושוע, נלחצת אל ירכי, וזה מרגיז, אבל יש לו ריח טוב. ריח של סבון ושל עור גברי בטירוף. ברור שמזמן לא עשיתי סקס אם ריח העור של ג'וש עושה לי את זה ברגע כזה.

והוא טס לכאן כל הדרך מסומליה. האם לא היה אמור להסריח מהמטוס ולהזיע כמוני?

בת' מתחילה לקרוא לנו ממדריך הטיולים שלה על האי אואהו. קול אנושי יכול לגרום לך לבחילה? כי אני מרגישה שהקול שלה עושה לי בחילה. ומפתח המיזוג שלידי, לא יוצא אוויר קר. אני מצמידה את הפנים לחלון כמו כלב.

"השירותים הרפואיים כאן מצוינים," היא מודיעה. "מהטובים בארץ." אין לי מושג למה בחרה לקרוא דווקא את המידע הזה. נכון, יש כאן שלושה רופאים — ג'ים, סלואן וג'וש — אבל זה מעניין בדיוק כמו לצלם את המונית שדרו וילסון נסעה בה.

"את עומדת להקיא?" שואל אותי ג'וש, ונשמע די מזועזע בשביל גבר שאמור להיות רופא. יש לי ספקות בעניין: הוא נראה דומה יותר לבחור שאתה שוכר כדי למחוק כפר שלם באמצעות מזל"ט.

אני נושמת נשימות רדודות מהאף. "אני מקווה שלא." העיניים שלי יורדות לתיק המחשב הנייד שלו. "תפתח את התיק קצת יותר, ליתר ביטחון."

הוא מצליח להיראות נגעל אפילו יותר, הישג שלא חשבתי שאפשרי.

"את סובלת מבחילה בנסיעות," הוא אומר מייד. "למה לא אמרת שום דבר?"

"אני לא יודעת," אני עונה. "אולי זה קשור להמון הנערות המתבגרות שרדפו אחריי."

"היא בדיוק כמוך, ג'וש," אומרת בת', מסתובבת אל בנה ומחייכת אליו חיוך קורן, כאילו שאחד מאיתנו אמור לקבל את זה כמחמאה. "היא עושה מה שצריך לעשות במצבים כאלה."

עיניו סורקות אותי בבוז. "ממש תאומים," הוא אומר ושפתיו מתרוממות. ואז הוא מוסיף, בשקט, "מלבד העובדה שאני לא מנענע את התחת שלי למחייתי."

"ואני לא מתנהגת מגעיל לאנשים שרק עכשיו פגשתי," אני מסננת.

"ברור שאת לא זוכרת את היום שבו נפגשנו," הוא ממלמל.

הלסת שלי מתהדקת. לא אני שאלתי אותו אם הוא סיים תיכון. לא אני אמרתי לאימי שהוא עלול לגנוב את כלי הכסף.

"תורידי את הראש בין הרגליים," הוא אומר. "ואל תקיאי על המכנסיים שלי."

אני מתכופפת ומורידה את הראש למטה, בדיוק כמו שד"ר יחסי אנוש הציע.

עד כה, הוואי מתישה יותר מהחיים האמיתיים שלי. 

השטן שאת מכירה 

1

בן

כשג'מה צ'רלס מחייכת אליכם, תהיו בטוחים שהלך עליכם, והיא מחייכת מאז שנכנסה לאולם בית המשפט. הלקוחה שלה, ויקטוריה ג'ונס, עומדת לאבד את שלושת ילדיה. התובע מסר את הראיות שלו, ותהיו בטוחים שאתם יכולים לגרום לכל דבר

להישמע אמין, אם אתם רק יודעים לספר סיפור. לרוע מזלו, ג'מה מספרת סיפור טוב יותר.

תחילה, היא מוכיחה שהעילה לבדיקת משרד הרווחה הייתה חסרת בסיס. היא מראה צילומים ממצלמת גוף, שמראים שימוש לרעה בכוח הן על ידי המשטרה והן על ידי העובדות הסוציאליות. היא מוכיחה שהמכתב המודיע לוויקטוריה על הביקור נשלח בדואר לאחר הביקור. היא מגדילה את התמונה של רצפת המטבח המלוכלכת שצילמה העובדת הסוציאלית — התלונה היחידה שהתביעה העלתה על רמת הניקיון — ומבקשת מהעובדת הסוציאלית להדגים איך בדיוק הייתה אמורה ויקטוריה לנקות את הרצפה, כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים.

וג'מה, כמובן, הביאה איתה כיסא גלגלים ומטאטא להדגמה. קהל בית המשפט צוחק, השופט מתעצבן, וג'מה במיטבה. יש לה פרצוף של מלאך — עצמות לחיים גבוהות, פה רחב, עיניי שקד — אבל היא לוחמנית ורותחת מכדי שתעשה משהו אחר מלבד להתנצח למחייתה. היא מחליקה על הרצפה כמו רקדנית והופכת את אולם בית המשפט לקרקס, שבו שוטר המעצר והעובדת הסוציאלית הם הליצנים. היא הוכיחה בבירור את הטענה שלה, אבל היא בכל זאת ממשיכה להסתער, כי היא כל כך פאקינג עצבנית. היא רוצה שכל אדם בחדר הזה יראה עד כמה המצב הזה מגוחך ולא הוגן.

”מיס צ'רלס," נוזף השופט, כשג'מה מתחילה לדחוף את כיסא הגלגלים החוצה, ”תפסיקי. זה לא שיעור דרמה." הוא פונה לפרקליט המדינה. ”הבקשה נדחית. זה היה ניצול כוח לרעה מכוער מצד שירותי הרווחה, ואני לא אשכח שבזבזתם את זמנו של בית המשפט."

ויקטוריה ומשפחתה מריעים, וג'מה מחבקת את כולם לפני שהיא ממהרת לכיוון היציאה. אני מסתתר בחלק האחורי של אולם בית המשפט, אבל מספיק לראות את העיניים שלה, רגע לפני שהן נעלמות מתחת למשקפי השמש.

היא בוכה, ואני לא בטוח שאלו דמעות של שמחה.

 נפילתו של השטן 

פרק 1

9 בספטמבר, 2022

אני לא יודע איך להתחיל, אז רק אומר זאת: פישלתי.

אני לא יכול לתקן שום דבר בשלב זה. אני מתעד הכול על הנייר פשוט משום שאני שונא את זה שפגעתי בך. זה הדבר הגרוע ביותר שעשיתי אי פעם, מה שבאמת אומר דרשני.

הייתי חסר התחשבות וחסר אחריות, אבל זה לא שאני לא יודע את זה כבר.

אז תני לי רק לספר לך את כל השאר.

פרק 2

קילי

ינואר

"יש לי שתי מטרות," אני מכריזה בעודי מושיטה לג'מה מרגריטה ושופכת אותה על ידי תוך כדי כך. זה קורה משום שהמרגריטה מלאה מדי עד הקצה או משום שזאת לא הראשונה שלי להיום. יש לי הרגשה שמלון לנגהאם עומד להתחרט על כך שהרשה לי לערוך פה אירוע.

ג'מה מחייכת. "רק שתיים? תרשי לי לנחש, אף אחת מהן לא קשורה לתוכנית חיסכון."

אני צובטת אותה. "שתי מטרות למסיבה שלך, דפוקה." ג'מה, לכעסי הרב, ברחה לה והתחתנה עם החבר שלה באופן אלגנטי ומכובד לגמרי, מצב שאני מקווה לתקן בסוף השבוע הזה. זאת הייתה התוכנית, בכל מקרה. עד שגיסה החדש, גרהאם, התערב.

"אוקיי." ג'מה מנגבת את רגלית כוסה במפית ומניחה אותה על השולחן. "נשמע את ה"מטרות"." היא מסמנת מירכאות באוויר על המילה מטרות, דבר שנשמע לי לא הוגן משום שטרם שמעה אותן אפילו, אבל הוגן לגמרי בהתחשב בחברותנו בת שש השנים — היא יודעת איך אני מתנהלת.

"אחת, לערוך לך מסיבת חתונה של פעם בחיים. שתיים, לזיין את הצורה של סיקס ביילי. לא בהכרח בסדר הזה."

סיקס ביילי, אחד מחבריו המפורסמים הרבים של בעלה, הוא גבר־ילד סקסי ומקועקע, מסוג הגברים שיזיינו אותך כמו מכונה וייעלמו לפני שיימאס לך מהם. האם הוא יגיב להתעניינות שלי? קרוב לוודאי. אני בלונדינית עם עיניים כחולות ונראית בדיוק כמו אימי, שגרמה פעם לשני כוכבי רוק לפתוח בקרב אגרופים בגללה על הבמה. החלק של העניין בי כבר יסתדר מעצמו. משום כך, סיקס ביילי כבר סגור בעיניי, וקרוב לוודאי שזה החלק היחיד בסוף השבוע שהגיס הנורא של ג'מה לא יצליח להרוס.

"אני רק מרגישה הקלה שאת וגרהאם הצלחתם להסכים על משהו," אומרת ג'מה. "התחלתי כבר לחשוב שהמסיבה הזאת לא תתקיים."

"לא הייתי אומרת שהסכמנו," אני ממלמלת. אחרי הכול, מה נשאר מההצעה שלי לחגוג במשך שבוע בסנטוריני? הֶפי האוור היום בבר של המלון ומסיבת אחר הצהריים מחר. כן, מסיבת אחר הצהריים. כאילו אנחנו חוגגים הטבלה מזוינת.

"אמרתי לבן ששניכם תהיו זוג גרוע. אוה, לפני שאני שוכחת, הגיע צבע חדש של סטילטו סידני לחנות של סטיוארט ויצמן ו..."

"רגע, מה?" אני חותכת אותה. "בן חשב אחרת?" איזה אדם שעיניו בראשו יכול להאמין שגרהאם טייט ואני לא נקרע זה את זה לגזרים, ולא בדרך הסקסית, ברגע שתינתן לנו ההזדמנות לעשות כן?

כפי שגיליתי, הודות ליותר מדי שיחות טלפון, גרהאם הוא אדם שעושה כל מה שמצופה ממנו בכל שלב בחיים. נשים אחרות יכנו אותו "מציאה". הוא חוסך כסף, מנהל טבלת אקסל של כל מה שהוא אוכל וכבר תכנן את עשר השנים הבאות של חייו. הוא ייקח אותך לסדרת דייטים מנומסים ומכובדים בזמן שיעריך את יכולותייך לגדל את ילדיו ולומר את הדברים הנכונים באירועים מטעם העבודה.

אישית, אין בי רצון להתרבות, לומר את הדבר הנכון או לענות על הציפיות של אדם כלשהו. בעיקר, אני לא רוצה להיות לעולם תלויה במישהו אחר לפרנסתי. ולכן, אני נמנעת ממפרנסים כאלה כמו ממגפה.

"זה היה מזמן," היא אומרת בנפנוף יד. "לגרהאם היה — אוה, חכי, הם כאן!"

אצבעותיה מתחפרות בזרועי כשהיא גוררת אותי לעברו השני של החדר לעבר בעלה החדש הגבוה והנאה להפליא ולעבר גבר נאה אף יותר ממנו שעומד לצידו, שאמור להיות גרהאם, אבל לא ייתכן שזה הוא.

ציירתי בדמיוני תמונה של גרהאם לאחר שהתקוטטתי איתו בטלפון במשך שישה שבועות, כך שאני יודעת שהוא בטוח קירח, גוץ ונראה מבוגר מבן בעשרים שנה איכשהו — למרות שהוא בעצם צעיר ממנו בשנתיים. הוא נושא עימו חשבוניית חרוזים או אנציקלופדיה לכל מקום ומשתמש בהן כדי לשוחח על נושאים שאף אחד מלבדו לא מתעניין בהם. כמו מיסים, ביטוח בריאות או פוליטיקה.

בגלל זה, הגבר רחב הכתפיים בעל מבנה עצמות של גיבור־על צעיר שלובש חליפה נאה מאוד שלא מהעולם הזה, פשוט לא יכול להיות גרהאם.

האם אני יכולה לדמיין את הגבר הזה עם חשבוניית חרוזים? לא. האם אני יכולה לראות אותו עם אנציקלופדיה? כן, אבל רק באופן קינקי ביותר. נניח, שהוא אולי מזיין אותך בחלק האחורי של הספרייה ולא טורח להעיף את הספרים מהשולחן, לפני שהוא נועץ אותך שם.

זה לא גרהאם. חוץ מזה שהוא דומה מאוד לבן — אותו שיער כהה, אותו מבנה עצמות מושלם, אותו מבנה גוף של שחקן פוטבול — והעובדה שג'מה שאומרת כרגע, "שני הנמסיס הגדולים נפגשים פנים אל פנים." במבטא בריטי, כאילו היא מקריינת סרט טבע.

"אני חושב שאומרים אויבים," הבחור שאינו יכול להיות גרהאם אומר, וצל חיוך על פניו. יש לו את העיניים הכי כחולות שראיתי אי פעם. "בדקתי את זה בציפייה למפגש הזה."

אני מזהה את הקול הנמוך והצרוד — אפילו סקסי יותר כעת, כשאני רואה לאיזה פרצוף הוא שייך. אני מזהה גם את התשוקה שלי להכות בו.

אוה. אז זה גרהאם. אני מניחה שזה אומר שתכף הוא ישאל אותי כמה עלו המרגריטות וינכה אותן מחלקו בעלויות.

איזה בזבוז. אפשר היה להשחיז סכין על הלסת המסותתת הזאת.

אויש.

עיניו פוגשות את שלי, אם כי אני לא מחמיצה איך הן נדדו קודם למחשופי. יופי. קניתי את השמלה בתקווה למצות את הפוטנציאל של הנכסים שהתברכתי בהם, ואם אפילו גרהאם מסתכל, סיקס ביילי מונח בכיסי.

"יפה לך. תראו מי הניח לטבלאות החישוב האקטואריות מספיק זמן כדי להגיע למסיבה."

"אני לא משתמש בטבלאות חישוב אקטואריות בעבודה שלי. אני —"

"אני כבר משתעממת, אז ברור שאתה גרהאם." אני מושיטה יד.

"ואת גסת רוח ושיכורה כבר בצהריים, אז את בוודאי קילי," הוא עונה בחיוך. ידי נבלעת בשלו בלחיצת יד איתנה ואני מדמיינת אותו לזמן קצר טורף אותי כשהגוף העצום שלו דוחף אותי למזרן. אני לא בטוחה למה הרעיון הזה אינו מעורר בי בחילה כפי שהיה אמור לעשות.

אולי כדאי שארגיע עם המרגריטות.

אני מביטה אל ג'מה, מקווה שהיא סוף־סוף רואה עד כמה הוא נורא, דבר שאמרתי בלי הפסקה במשך שבועות, אבל היא לא שמה לב לזה בכלל. זרועותיה חובקות את עורפו של בן, ושניהם לא מפסיקים ללחוש וללחוש וללחוש אחד לשני תוך כדי חיוכים, שפתיהם כמעט צמודות זו לזו.

"אלוהים אדירים," גרהאם גונח, בדיוק כשאני לוחשת "גועל נפש."

הוא מרים גבה. "אני חושב שזה הדבר הראשון והאחרון ששנינו נסכים עליו."

אני פונה לבר והוא אחריי. "הכי אידיאלי שלא נצטרך להסכים או לא להסכים משום שאני רוצה מאוד שתתרחקי ממני לאורך סוף השבוע."

"האם איכשהו נתתי לך את הרושם שאני רוצה אותך קרוב אליי? אם כן, אני מתנצלת. שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת."

אני מעניקה לברמן את החיוך המפתה ביותר שלי. "אני צריכה עוד כמה מאלה," אני אומרת בלחישה דרמטית, מרימה את כוסי. "רק כך אשרוד את היום הזה."

"אם יש אפשרות כלשהי שלא תשרדי את היום..." גרהאם מצביע לעבר בקבוק הוויסקי בידו של הברמן. "זה בטח יחסוך לי קצת כסף."

***

לכי על זה בגדול או לכי הביתה, זה מה שאני אומרת לעצמי. וב־"לכי הביתה," אני מתכוונת ל־תמותי, מה שסביר להניח שיקרה די מהר, יחסית, בכל מקרה.

נשות או'קיף מתות צעירות. זה שאימי, מלינדה או'קיף קונולי, הגיעה לגיל שלושים ושש לפני שמתה מסרטן המעי הגס הוא לא פחות מאשר נס. אחותה, מארי או'קיף, מעולם לא עישנה ולו סיגריה אחת בימי חייה ועדיין מתה מסרטן הריאות בגיל שלושים וארבע. סבתי מתה בגיל עשרים ושמונה ממלנומה וסבתא רבתא שלי מתה כשילדה, אבל אני בטוחה שהסרטן היה הורג אותה אם לא הייתה מתה בזמן הלידה.

משום כך, אני שואפת למצות את זמני עלי אדמות, וסוף השבוע הזה נראה כמו בעיטת הפתיחה שלי. ההתמחות שלי ברפואת עור הסתיימה באופן רשמי, כך שלאחר שלושת חודשי החפיפה שלי איהנה מחופש מוחלט וממשכורת של רופאה. אני מתכוונת לנצל כל גרם של הנאה מסוף השבוע הזה, גם אם זה יהרוג אותי, ואם זה יהרוג אותי — קללת או'קיף וכל זה — אני מעריכה שעדיף למות בגלל סיקס ביילי. הוא לא לבוש נכון לאירוע, מסנן פאק כאילו זה שם התואר או שם העצם היחיד שהוא יודע והוא בוהה בחזה של גיסתו. בגלוי.

"אלוהים אדירים, דרו, המרפסת שלך נהייתה עצומה," הוא אומר לה, לפני שהוא פונה אליי. "מותר לי להעיר לה כי אני יצאתי איתה קודם."

הוא לא מציאה גדולה בשום מובן, ויכול להיות שהוא הנפש התאומה שלי.

נפש תאומה לשני לילות.

"זה לא לעניין," נוהם ג'וש, בעלה של דרו. "אני לא בטוח כמה פעמים נצטרך לנהל את השיחה הזאת, אבל אני אשמח לסיים אותה באותה דרך שהשיחה הקודמת הסתיימה."

"מספיק, סיקס," אומרת דרו. "זה הלילה הראשון שלי בלי התינוק זה חודשים ואני רוצה את בעלי עם מצב רוח טוב."

סיקס לוגם לגימה ארוכה. "עם מרפסת כזאת, אני לא חושב שתצטרכי לדאוג בנוגע לחשק שלו לזיין."

"אני הולך לבעוט בתחת שלך —" ג'וש מניח את הבירה שלו על השולחן. "אם תגיד עוד מילה מזדיינת אחת."

שתייה מופרזת? איומים באלימות? בעיית גבולות רצינית? ללא ספק מצאתי את האנשים שלי.

"בלי מכות," אומרת דרו, מעבירה את מבטה ביניהם. "אני רצינית."

היא לוקחת את ידו של ג'וש וכשהיא מביטה בו, הוא פשוט נרגע כאילו מצא כל מה שהוא צריך בעולם כולו. שום דבר לא מושך אותי בנישואין, חוץ מלחגוג את כניסתו של מישהו אחר, אבל כשאני רואה אותם כעת, הם גורמים לי להרגיש כאילו יש משהו שאני מחמיצה.

ג'מה ובן משפיעים עליי באותה דרך. היא כל כך מאושרת כל הזמן שאני בקושי מכירה אותה כעת — הלוואי שהייתה דרך מתוחכמת לקחת ממנה דגימת דם, כדי שאוכל להיות בטוחה שבן לא מסמם אותה.

עיניו של סיקס מטיילות עליי מכף רגל ועד ראש. "ג'יזס המזוין, את שווה זיון. אני בטוח שאת כבר יודעת את זה. אז כמה מקסים אני צריך להיות, בסקאלה שבין אפס לעשר, כדי לשכנע אותך —"

לפני שהוא מספיק לסיים את השאלה המסקרנת הזאת במיוחד, נופל עלינו צל כהה.

"מותר לגנוב אותך לרגע?" שואל גרהאם, וידו על מרפקי. זה כמו להיגרר ממסיבה על ידי אבי, אילו אבי היה סקסי, צעיר ומעורב בחיי מספיק כדי לגרור אותי לאן שהוא.

אני מחייכת לעבר סיקס כשאני מתרחקת. "זה יהיה מהיר."

וזה דבר שאני בטוחה שנשים רבות אומרות לפני שהן מתרחקות עם גרהאם.

"מה רצית?" אני לוחשת כשאנחנו עוברים את הפינה. "יש לי תוכניות מאוד ברורות לגבי סיקס ביילי, וכרגע אתה מסכל את כולן."

"שמח לשמוע שאכן יש לך כמה יעדים בחיים," הוא אומר לאט. "השיחה הקודמת שלנו לא עשתה רושם כזה. העניין של ההפי האוור נגמר. שילמתי את החשבון."

אני נוהמת. תסמכו על גרהאם שיעשה משהו נחמד שגם יגרום לי להרגיש אשמה. "לא היית צריך לעשות את זה. אמרתי לך שאשלם על מחצית מהעלויות של כל דבר."

"ואני אמרתי לך שאין צורך."

"בהתחשב בקמצנות שלך, עליי להניח שאתה לא יכול להרשות לעצמך שום דבר מזה." סיקס מביט לכיווננו, אז אני מניפה אצבע, מבקשת ממנו לחכות, לפני שאני חוזרת לשיחה המשעממת שלי עם גרהאם. "תגיד לי כמה זה יצא ואעביר לך בהעברה בנקאית."

"רק משום שאני מרסן את הוצאותיי לא אומר שאני קמצן. אילו זה היה תלוי רק בך, כבר היינו על יאכטה מעופפת, שמעיפה באוויר שטרות של מאה דולר כמו קונפטי."

אני עוצרת. בפעם הראשונה אי פעם, אני מתעניינת במשהו שגרהאם אומר. "יאכטה מעופפת? יש דבר כזה?"

פיו מתעוות, עיניו משוטטות עליי ונחות על שפתיי לפני שהוא מעביר יד על פניו. "לא, קילי, אין דבר כזה. אבל זה לא כזה שונה מהשבוע בסנטוריני שלא הפסקת לדבר עליו, כאילו בן או ג'מה היו לוקחים אי פעם חופשה ארוכה כל כך מהעבודה."

הוא צודק, אבל אני מסרבת להניח לו לחשוב שלערוך מסיבה במסלול גולף בלוס אנג'לס היה רעיון טוב. "יכולנו לערוך את המסיבה בקטלינה. יכולתי להזמין —"

"הדודה רבתא בת התשעים שלי באה במיוחד מבוסטון. היא לא צריכה לעלות על ספינה אחרי טיסה מהצד השני של המדינה."

סיקס מחייך, צופה בי ומלקק את שפתו התחתונה. אני באמת חייבת לסיים את השיחה הזאת.

"אז כפית עלינו לערוך מסיבה שתתאים לנוחותם של בני התשעים שמשתתפים בה. חשבתי שרק רצית לצמצמם למינימום את ההנאה בכל מחיר."

"אם זה מה שאת קוראת לו לא ליהנות," הוא אומר, מבטו נופל על כוסי הריקה, "אני פוחד לראות מה קורה כשאת נהנית."

***

מסיבת ההפי האוור עוברת לארוחת הערב ולאחר מכן למועדון בתוך המלון. כל הנשואים המשעממים הולכים, אבל משום מה הקמצן המשעמם, גרהאם טייט, עדיין מתחזק... ושותה בנחישות, דבר שאינו הולם אותו בהתחשב בשנאתו לבזבוז ובאהבתו לאומללות.

אם הוא פשוט מחכה לראות עד כמה אשתכר, הבדיחה היא על חשבונו... אני כבר שיכורה לגמרי. למזלי, כוח העל שלי הוא חיקוי של אדם פיכח בשעת הצורך, למרות שאני מניחה שזה נחשב כוח על רק אם את אלכוהוליסטית מתפקדת או נערה שמנסה להתחמק מהגינויים של אביה כשהיא חוזרת באחת בלילה.

סיקס חובק את מותניי בידו ומרחיק את מחשוף שמלתי מחזי. הוא שולח ידיים יותר ויותר בכל רגע, ובאופן מוזר... זה מרגיז אותי. כמי שמבלה איתו רק בגלל סיבה אחת, אני לא בטוחה למה אכפת לי — זה רק יהיה קל יותר להיעלם לו בתוך שבוע־שבועיים.

סיקס מביט בשעונו, ואני יודעת שהוא עומד להציע שנלך, אבל אני עדיין לא מוכנה. אני מתרחקת, אומרת לו שאני הולכת לרקוד. אין לי שום מושג למה אני מתחמקת. ובכלל, איפה גרהאם? ציפיתי ממנו לעקוב, למצוא דרך להרוס את זה.

אני מחליקה אל רחבת הריקודים העמוסה ומתחילה לנוע.

יש משהו בשילוב בין אלכוהול לריקוד שגורם לכל דבר להיראות אפשרי. זאת הרגשה של התרוממות רוח, עליצות, מסוג ההרגשה שמקבלים כשמחליטים בפזיזות: לפוצץ את כל החסכונות שלי על טיול לקרואטיה? להתפטר מעבודתי ולבלות כמה חודשים בשינה ובגלישת גלים? לזרוק חמשת אלפים דולר על תיק בירקין? את יודעת שאלה החלטות רעות ובכל זאת... רק לחשוב עליהן, גורם לך לחשוב שיכול להיות שאי שם, ישנם חיים אחרים לגמרי שמחכים לך, טובים יותר.

אני רוצה להרגיש כך יותר, ותוהה איפה אוכל להרגיש כך כשיד עוטפת את ירכי ונשיפה חורכת את אוזני.

"תגידי לי שאת לא באמת מתכוונת לשכב עם הבחור הזה," אומר לי קול שאני יודעת שאני שונאת, למרות שבאופן מוזר אני לא מרגישה את השנאה הזאת כרגע.

אני פונה ומוצאת את גרהאם עומד קרוב, כל כך קרוב שאני צריכה להטות את צווארי כדי לפגוש את מבטו.

הוא מסתכל עליי באותו מבט, כאילו הוא מכיר אותי טוב יותר מאשר אני מכירה את עצמי, והטינה שלי ניצתת. הוא חושב שהוא יכול להתנשא מעליי במלוא גובהו, עם אפו המושלם והפה המקסים שלו ולגרום לי להרגיש אשמה. הוא טועה.

"למה לא כדאי לי לשכב איתו?" אני שואלת, וידו מורמת ומחליקה על לסתי.

"את באמת רוצה לדעת, קילי?"

אני מהנהנת, כי כשאני קרובה אליו כל כך, מוחי מתרוקן לפתע. הוא קרוב מספיק שאני יכולה להריח את הבורבון בהבל פיו, שלא אמור להיות מפתה בצורה כזאת. הוא לא אמור לפתות ועדיין, אלוהים — אני רוצה לראות אישה שתעמוד כל כך קרוב אליו ולא תימשך אליו.

"כי הוא לא מי שאת רוצה," הוא אומר, אצבעותיו מסתבכות מאוד בשערי, "ואת יודעת את זה לעזאזל."

ולפני שאני מספיקה לומר לו כמה הוא טועה להדהים, הוא מקרב אליי את פיו.

אני מנשקת את גרהאם טייט.

לא. הוא מנשק אותי, ואין בזה שום היסוס.

הוא מנשק כמו גבר שלא חשב על שום דבר אחר בעשור האחרון. כאילו כועס על כך שנאלץ לחכות. כאילו נוטר לי טינה על שגרמתי לו לחכות עד עתה.

בעוד הבוז שאני רוחשת לגרהאם חי ונושם בתוכי... אלוהים אדירים הוא יודע לנשק.

עורו מגרה את עורי, ידו מתהדקת על ירכי, מושכת אותי אליו. הנשיקה מיומנת ומלוכלכת. לסיכום, היא לא מה שציפיתי לו מגרהאם. ועדיין... אולי כן. מהמם ככל שיהיה, אני בעצם לא המומה כלל. אני מרגישה כאילו חיכיתי לדבר הזה בדיוק.

הוא מושך אותי לעבר החשכה, ואני בהחלט עומדת לעצור את זה בתוך דקה. אולי שתי דקות מקסימום.

"סיקס הוא גיטריסט," אני אומרת כשגבי נחבט אל הקיר. "הוא מפורסם בשל מיומנות האצבעות שלו."

פיו נע, רק רמז לחיוך כשהוא מושך אותי אליו שוב, זקפתו גדולת הממדים נלחצת לתוך בטני.

"רק חכי עד שתראי מה אני יכול לעשות עם הלשון שלי."

המלצות נוספות עבורך
עוד ספרים של אליזבת´ או´רוארק
עוד ספרים של
הירשמו לרשימת התפוצה של הוצאת לבבות